החלטה בתיק ה"פ 7065/08

בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות

בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות שניתן בבית דין צדק לדיני ממונות, ביום 18.12.2005.

כללי

1.       בין המשיב, קבלן בנין במקצועו, לבין המבקש, נחתם הסכם לבניית ביתו של המבקש. במהלך עבודות הבניה התגלעו מחלוקות בין הצדדים, אותן הסכימו להעביר להליך של בוררות בפני בית דין צדק לדיני ממונות. פסק הבוררות ניתן ביום 18.12.2005, ונקבע כי המשיב זכאי לסכום של 46,500$ בגין עבודתו, וכי עליו להשיב למבקש סכומי כסף שקיבל ממנו, העולים על סכום זה (נספח א' לבקשה לאכיפת פסק הבוררות).

2.       המבקש הגיש ביום 18.2.08 בקשה לאישור פסק הבוררות, וטען כי אין מחלוקת על הסכום הכולל ששילם למשיב, ולפיכך אין מחלוקת גם באשר לסכום הכסף שעל המשיב להשיב לו.

3.       ביום 17.7.08 הגיש המשיב תגובתו לבקשה וכן בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות, הבקשה שבפני.

טענות הצדדים

4.       המשיב טוען כי אינו מצוי בסדרי הדין ולא ידע כי עליו להגיש את הבקשה לביטול פסק הבוררות סמוך לאחר שניתן, וכי בא כוחו דאז לא יידע אותו כי עליו לעשות כן. עוד טוען המשיב כי מיד עם קבלת פסק הבוררות פנה לבית הדין הרבני על מנת לבדוק אפשרות לערער על פסק הבוררות, ומשנודע לו כי אין אפשרות כזו, פנה לעצת רבנים, שהנחתה אותו שלא לפנות לבית המשפט, ואף הורו לו להמתין עד שיפנה המבקש לבית המשפט ואז יפעל לביטול פסק הבוררות. בנוסף, טען המשיב כי המבקש השתהה בהגשת בקשתו לאישור פסק הבוררות, באשר הגישה בחלוף כשנתיים ומחצה מעת שניתן ועל כן לא תהיה בהארכת המועד המבוקשת משום פגיעה בציפיות המבקש לסופיות ההליכים. המשיב הוסיף וטען גם לגבי סיכוייה הגבוהים של בקשת ביטול פסק הבוררות להתקבל, באשר, לשיטתו, מתקיימות עליות לביטול פסק הבוררות בהתאם להוראת סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ה-1965, ובכלל זה: לא ניתנה לא הזדמנות לטעון טענות ולהביא ראיות; בית הדין הרבני לא הכריע בעניינים שנמסרו להכרעתו בשאלה כמה כסף שילם המבקש למשיב, ולפיכך אף לא נקבע בו הסכום המדוייק שעל המשיב להשיב למבקש; פסק הבוררות ניתן ללא נימוקים, ואף מנוגד לתקנת הציבור.

5.       המבקש טען כי הדיונים בבית הדין הרבני נמשכו כשנתיים, ובמהלכם התאפשר לצדדים להביא עדים וראיות. כמו כן, בהליך זה מונה מהנדס למומחה מוסכם לבירור טענות הצדדים עד תום, ולצדדים ניתנה האפשרות לחקור אותו. המבקש טוען עוד כי לבקשתו לאישור פסק הבוררות הוגשה לבית המשפט קדמו ניסיונות מצידו לפנות למשיב במטרה להביאו לקיים את פסק הבוררות, ואף פנה מספר פעמים בעניין זה לבית הדין הרבני. עוד טוען המבקש כי המשיב לא חלק על פסק הבוררות ופנה לבא כוחו של המבקש בבקשה לאשר לו הסדר לתשלום הסכום שנקבע בפסק הבוררות.

דיון

6.       הוראת סעיף 27(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות") קובעת כדלקמן:

     "(א) לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובכל מקרה שהוגשה בקשה לאישור של פסק בוררות-חוץ.

     (ב)   היתה פניה לבורר לפי סעיף 22, תתחיל התקופה של ארבעים וחמישה יום מהיום שהבורר החליט או צריך היה להחליט בפניה; ובבקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 24(10) - מהיום שנתגלו העובדות המשמשות יסוד לבקשה."

בענייננו, פסק הבוררות ניתן ביום 18.12.2005. המשיב נמנע מהגשת בקשה לביטולו בפרק הזמן הקבוע לכך בחוק הבוררות, אלא עשה כן ביום 17.7.08, לאחר שהמבקש פנה לבית המשפט בבקשה לאשר את פסק הבוררות, בדרך של תגובה לבקשה זו.

7.       התנאי הקבוע בהוראת סעיף 27(א)(א) לחוק הבוררות, לפיו הארכת מועד תתאפשר שעה שקיימים טעמים מיוחדים שיירשמו, מקביל לתנאי בדבר דחיית המועדים בהוראה הכללית בהליכים האזרחיים האמורה בתקנה 528 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (ר': רע"א 10753/05 חסן נ' בן חמו, לא פורסם). הסדרים אלה מצדיקים הארכת מועד אך במקרים בהם שוכנע בית-המשפט כי ישנו טעם ממשי מיוחד המצדיק את האיחור. נדרש טעם בעל עוצמה מיוחדת להצדקת האיחור, כאשר בהפעלת שיקול-הדעת מתמודדים, מצד אחד, האינטרס הציבורי להבטיח את תקינות הליכי השיפוט ויעילותם, ומצד שני ההכרה כי קיימים אילוצים אנושיים חריגים שראוי להתחשב בהם בנסיבות מסוימות כעילה לאיחור במועד, ובצידם החשיבות שיש לייחס לזכותו הבסיסית של בעל-דין להביא את עניינו להכרעה בבית-המשפט, בבחינת זכות הגישה לערכאות. נקודת האיזון בין ערכים אלה מצדיקה הארכת מועד רק מקום שקיים טעם מיוחד אמיתי ובעל עוצמה ניכרת המסביר את העיכוב שחל בנקיטת הליך על-ידי בעל-דין. הדברים מקבלים משנה תוקף בענייני בוררות, בהם קיים אינטרס ציבורי מובהק לסיים באופן מהיר ויעיל את הליכי הבוררות (ר': ע"א 266/83 עודה נ' טבעוני , פ"ד לט(2) 632, עמ' 634; ע"א 209/07 חביבאללה נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין, פ"ד כה(1) 108, עמ' 112).

8.       בענייננו, טוען המשיב כי האיחור נובע מאי הכרת הדין וממחדלו של בא כוחו ליידעו בדבר זכויותיו על פי דין, וכי פעל על-פי עצת רבנים.הכלל הוא כי טעות בעל דין או בא כוחו בנוגע להליך הדיוני, ולו בתום לב, אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד (ר': בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אמנון אהרון, פ"ד מח(4) 872). יחד-עם-זאת, ניתן להכיר בטעות שבדין כטעם מיוחד להארכת מועד אם הטעות היא סבירה על פי קנה מידה אובייקטיבי, במידה המצדיקה פגיעה בציפיותיו של בעל הדין שכנגד לכך שההליכים בעניינו יסתיימו (ר': בש"א 443/02 מנהלת הארנונה המועצה המקומית שבי ציון נ' שירותי בריאות כללית, תק-על 2002(1) 275 (2002), רע"א 1656/06 א' גרנד אלקטריק ישראל בע"מ נ' LEGRAND SNC, ניתן ביום 25.7.06). במקרה דנן אין לומר כי הטעות בסיווג ההליך היתה סבירה, וזאת בשים לב לכך שהדרך להשיג על ההחלטה קבועה בחוק, ואין החוק לוקה בחוסר בהירות (ר': בש"א 2835/07 אלעד שטרית נ' Sharp Corp., לא פורסם). יתרה מזו, בנסיבות דנן, הארכת המועד תפגע באינטרס המבקש ובציפיתו לסופיות ההליכים. המבקש פנה לבית המשפט לאישור פסק הבוררות לאחר שניסה מספר פעמים לפנות למשיב במטרה להביאו לקיים את פסק הבוררות, ואף פנה מספר פעמים בעניין זה לבית הדין הרבני, אולם משכשלו ניסיונות אלה, נאלץ המבקש לפנות לבית המשפט, ולפיכך, אין לומר כי השתהה במימוש זכותו. לא זו אף זו, המשיב אף פנה לבא כוחו של המבקש בבקשה לאשר לו הסדר תשלומים של חובו הפסוק, והראה בכך כי הוא מקבל את תוצאת פסק הבוררות ואף פועל ליישמה. בנסיבות אלה נוצרה הסתמכות מצד המבקש לסופיות ההליכים בעניינו באופן שאינו מצדיק פגיעה בה כתוצאה מהארכת המועד כפי שמבקש המשיב.

9.       למעלה מהצורך יצוין כי אף עיון בטעמי הבקשה לביטול פסק הבורר לגופם, מגלה כי סיכוייהם להתקבל, גם אילו הותרה הבקשה, אינם טובים.

התוצאה